הציפורניים וכפות הידיים של המטופל שיושב מולי הן עבורי לא צוהר קטן, אלא שער גדול ומזמין, פתוח לרווחה של ידע שופע ובהיר על מצבו הבריאותי המדוייק, על מצבו הנפשי רגשי, מבנה אישיותו, ונבכי נפשו.
כעת אנגיש עבורכם בדיקה פשוטה, להכרה קרובה יותר את עולם הרגש מול השכל, שלכם ושל הסובבים אתכם:
פתחו את כף היד, הצמידו את האצבעות אחת לשנייה, מתחו אותן לאחור, ובדקו את היחס בין גובה הזרת (האצבע הקטנה) לבין הפס העליון של מפרק הקמיצה (האצבע הצמודה).
בכולנו מתקיים עולם רגש נרחב, בד בבד לתהליכי חשיבה לוגיים והגיוניים.
ועדיין, יש כאלה שבמהותם הם יותר רגשיים (לא בהכרח רגשניים!)- אלו שבנטיה הטבעית שלהם יבחרו דרך לפי הלב והרגש, השאלות שישאלו את עצמם בתהליכי קבלת החלטות יהיו "מה אני אוהב יותר?", "מה ישמח אותי יותר?", "למה אני מתחבר?"
ואם יאלצו להיות במקום (כמו זוגיות, קהילה, עבודה..) שלא יאהבו, ולא יפיקו הנאה בו, הקונפליקט עלול להתבטא במהרה בתסכול, בתסמינים פיזיולוגיים של ליקויים, חולשה וחולי.
**לקבוצה זו גובה קצה הזרת תגיע למעט מתחת לפס העליון של הקמיצה שלידה.
לעומתם יש את הטיפוסים הפרקטיים, הלוגים, המחושבים, שיבחרו לעשות דברים "כי צריך", "כי חשוב", "כי זה טוב לרזומה", שמבחינתם לאהוב את העשיה/הדרך זה בונוס, אך בהחלט לא תנאי הכרחי. את הסיפוק הם יקבלו מהראיה לעתיד של התועלת והתוחלת שתתקבל מאותה עשיה. כשתעלה בעיה- התגובה תהיה חיפוש של פיתרונות פרקטיים, ופחות התעכבות והתייחסות לרגשות שעולים. לרוב ירגישו בנוח במקצועות ריאלים.
**בקבוצה זו גובה קצה הזרת יחצה ויעלה את גובה הפס העליון של מפרק הקמיצה.
ועדיין לזכור, כף היד והציפורניים הם איברים מתפתחים, גדלים ומשתנים! בכל גיל! וכך גם אנחנו- במבנה גופנו, באישיותנו, באופן החשיבה, ההשקפה והגישה לחיינו, תמיד בתהליכי השתנות, התפתחות, ותנועה מתמדת.
לכן גם אם מצאתם עצמכם כטיפוס כזה או אחר, אני ממליצה שלא להתקבע בהגדרה "כזה אני", אלא לשמור על לב וראש פתוחים, להיות בתקשורת פנימית, סובלנות וסקרנות, לגילויים של מי ומה שעוד נגדל להיות:)
